י.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכרה בהתקף לב ממנו סבל התובע כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).

הרקע הצריך לעניין

1. התובע יליד xx.x.63, עובד כמחסנאי בחברת פרידנזון טכנולוגיות (להלן – המפעל).

2. כחלק מעבודתו היה אחראי התובע על הכנת המחסן לקראת בדיקה שנתית של תקן ISO.

3. ביום 29.3.18, לאחר שבוע הכנות לקראת הבדיקה, ויום לאחר קבלת הערות פנימיות לתיקון, לקה התובע בהתקף לב מסוג אוטם שריר הלב.

   טענות התובע

4. לטענת התובע, במהלך שבוע ההכנות לבדיקת התקן "היה לחץ עצום בעבודה".

5. אמנם, הבדיקה נערכת מדי שנה, אולם – בשנה בה ארע האירוע, עבר המפעל של החברה לתקן ISO מתקדם יותר, תקן תעופתי. כך שהלחץ לקראת הבדיקה גדול יותר ביחס לשנים קודמות.

6. כן, ביום 28.3.18, יום קודם לאירוע, הגיע עובד חיצוני מטעם המפעל שערך בדיקה מקדמית לצורך עמידת המפעל בתקן (מבחן זה נקרא בכתב התביעה – "מבחן קטן") ומצא שיש לערוך שינויים רבים לקראת הביקור. בין השינויים נדרש התובע להכין מתקנים/מכשירים לא תקינים לגריסה. מאחר שיש הרבה מכשירים כאלו, טען התובע, הוא לא ידע איזה מכשיר עליו לבחור. דבר זה גרם לו ללחץ נפשי אף מעבר ללחץ שכבר הושם עליו.

7. ביום 29.3.18, יום האירוע, הוא הגיע לעבודה ושם נמסר לו שעליו להסדיר את כל המחסן לקראת הבדיקה, כולל הערות העובד החיצוני שביקר יום קודם לכן. באותו יום חש התובע שהוא לא מסוגל לעמוד בלחץ, אך הוא עדיין ניסה להשלים את עבודתו ולתקן את הליקויים הנדרשים. הוא המשיך לעבוד כל אותו יום, ללא הפסקה וללא אוכל. באותו יום חבריו לעבודה העירו לו שפניו מאדימות והוא לא נראה טוב.

8. בסיום יום העבודה הוא הגיע לביתו מותש, עם דפיקות לב חזקות וחולשה. הוא חשב שהחולשה נובעת מתשישות והחליט לנוח. אך מצבו החמיר עד שלבסוף הוא פונה בסביבות השעה 23:00 למיון בבי"ח תל השומר. למחרת בבוקר הוא נאלץ לעבור צנתור.

9. התובע הוסיף והודה שהוא סבל מהתקפי לב בעבר ואף נאלץ לעבור צנתורים פעמיים לפני כן. אך משך כ-12 שנים הוא היה בריא ומאוזן כך שלא ניתן להסביר את התרחשות ההתקף ממנו סבל אלא על רקע נסיבות האירוע החריג שהתרחש לטענתו.

   טענות הנתבע

10. ביום 6.8.18 הגיש התובע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם לבבי מיום 29.3.18.

11. ביום 1.11.18 נדחתה התביעה. לטענת הנתבע, לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; לא התרחש אירוע חריג שכתוצאה ממנו לקה התובע; התובע סבל מלחץ מתמשך אשר אינו בבחינת אירוע חריג ואינו עונה להגדרת תאונת עבודה כמשמעה בחוק ובפסיקה.

12. עוד טען הנתבע כי לא מתקיימת סמיכות בין תקופת הלחץ בעבודה לבין התפתחות האוטם במועד בו הופיע ולא מתקיים קשר סיבתי בין הדברים. האוטם התפתח, לטענתו, כתוצאה מתחלואה טבעית.

    תשתית נורמטיבית

13. המושג "תאונת עבודה" מוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ-"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

14. כאשר בתאונה מסוג התקף לב עסקינן נקבע כי "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי" (ר' עבל (ארצי) 458/99 מאיר פלבסקי – המוסד לביטוח לאומי (11.3.2002)).

15. ביחס למהותו והוכחתו של אירוע חריג נקבע כי יש צורך לבחון גם את הלך נפשו הסובייקטיבי של התובע, עובר לאירוע, וגם את הנסיבות האובייקטיביות שהובילו לאותו הלך נפשי:

    "אירוע חריג יכול למצוא את ביטויו בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן, ובחינת השאלה אם מדובר באירוע חריג תיעשה באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח הספציפי (עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 17.1.12). עם זאת, בדיקה זו מצריכה קיומן של ראיות אובייקטיביות, ואין די באמירה גרידא של המבוטח (עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 11.2.14)" (ר' עבל (ארצי) 42970-06-13 אחמד זבדה - המוסד לביטוח לאומי (15.5.2014)).

16. עיקר הבחינה צריכה להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של התובע, אולם בלית כלים מתאימים לחקור כליות ולב, עומדת הבחינה האובייקטיבית כאינדיקציה נוספת להסקת העובדות:

    "הלכה היא שבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל אירוע, שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג (ראה עבל 458/99 פלבסקי מאיר נ' בטוח לאומי-משרד ראשי [פורסם בנבו] [עבודה ארצי, כרך לג (58), 31] ובו נאמרו לעניין זה הדברים הבאים: ’אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר. משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה‘" (ר' עב"ל (ארצי) 1302/00 מיכאל אסולין – המוסד לביטוח לאומי, (3.11.2005); ר' גם (ר' עב"ל (ארצי) 31298-09-10 משה בר ששת נ' המוסד לביטוח לאומי (24.12.2012) (להלן – עניין בר ששת)).

17. בהתאם לכך, נקבע כי:

    " ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-’אירוע מיוחד‘, כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי ’על פני הדברים‘ של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה)" (עבל (ארצי) 50727-09-14‏ ‏ פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (23.11.2015) (עניין פלוני)).

18. מבחינת נטל השכנוע, הלכה היא כי בשלב זה של ההליך, טרם מונה מומחה רפואי, די להביא ראשית ראיה בלבד:

    "כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא 'ראשית ראיה' לכך שארע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני, ועלול לגרום לבוא האוטם או להחישו, הווי אומר: 'אירוע חריג', ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר"

    (בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי -בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734; ר' גם (ר' עב"ל 145/03 סבאח עראדה נ' המוסד לביטוח לאומי (2.3.2005)).

19. ואף זאת, גם אם לאחר בחינתן ושקילתן של הנסיבות השונות נותרנו נבוכים, שמא התקיים אירוע חריג אם לאו, עדיין נוכל למנות לנו מורה כדי להסתלק מן הספק – "במקרה של ספק באם מדובר באירוע חריג אם לאו יש להעביר התיק למומחה" (עב"ל (עבודה ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד מכלוביץ', לח(2003) 461 (2003)).

    התשתית העובדתית

    עדות התובע

20. התמך תמך את גרסתו, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, בעדותו בתצהיר. בתצהירו הוא פירט ביתר כי למפעל בו עבד היה תקן ISO 9000. הוא היה אחראי כל שנה להכין את המפעל לקראת בדיקת הסוקר לקיומו של הסקר לקראת בחינת עמידת המפעל בתקן. שנתיים לפני האירוע עבר המפעל לתקן מתקדם יותר. ISO תעופתי. כך שהלחץ לקראת ההכנות לסקירה גבר. בנוסף לעבודות השוטפות שהוא נדרש במסגרת ההכנות בשנים קודמות, בשנה בה התרחש האירוע הוא נדרש לעבודות נוספות:

    "לבדוק את כל הפלטות במחסן האם יש עליהן מדבקה תואמת. עבודה זו הייתה כרוכה בהרמת כל פלטה, בדיקת אורכה ועובייה, בדיקה האם יש מדבקה. מאחר שהרבה פלטות היו ללא מדבקה נאלצתי לפנות לפקידות להכנת מדבקות. היה שם לחץ גדול שהשפיע עליי מאד. כל הפעילות עם הפלטות התבצעה כיומיים לפני הסקירה, כך שנאלצתי להרים ולבדוק כ-40 פלטות. בנוסף הייתי צריך לבדוק כ-40 צינורות האם יש עליהם מדבקה כנדרש, ולהדביק מדבקות על חומרי גלם כמו פלדה ואלומיניום. יודגש כי את המדבקות מכינים במשרד קומה מעל והיה עליי לרוץ כל הזמן מן המחסן למשרד על מנת שיספקו לי את המדבקות. במקביל לעבודות אלו נדרשתי לעבור ממקום למקום בהתאם לקריאות המנהל שלי בהתאם לבדיקות שהוא ביצע והייתי צריך לתקן. בשבוע האחרון לפני האיזו [ISO] השנה עבדתי כל יום 10 שעות. ביומיים האחרונים גם ללא הפסקה, בלי לאכול, כשאני בלחץ נוראי להספיק הכל. בשנים קודמות הייתה לי עוזרת לפני ההכנות לאיזו [ISO], עובדת בשם ויקטוריה פרץ שתעזור לי. השנה ויקטוריה לא הגיעה יום לפני האיזו [ISO] ונאלצתי לבצע לבד את כל ההכנות לקראת האיזו. יום לפני הגעת הסוקר הגיע למפעל נציג חברה שעוזרת למפעל להיערך לקראת האיזו. מבצע ’מבחן קטן‘. ערכנו סיור אני והמנהל והוא מצא שיש אי סדרים שחייבים לסדר עד ליום המחרת כשיגיע הסוקר. בין היתר, מצא כי צריך לרשום גירסה עם עיפרון חשמלי על כל המתקנים, כ-1,700 מתקנים, דבר שהלחיץ אותי במיוחד כי במשך 10 שנים אף פעם לא נדרשנו לבצע פעולה זו. וכיצד אני אספיק לרשום על 1,700 מתקנים ביום אחד. במשך כל היום הרגשתי לחץ נוראי, הפנים שלי בערו מהלחץ, חברים לעבודה ניגשו אלי ושאלו אותי אם הכל בסדר כי אני אדום בפנים בצורה יוצאת דופן. בשעה 18:00 סיימתי את יום העבודה ויצאתי הביתה, הייתי עייף מאד וחשבתי כי אלך לנוח ועד למחרת ארגיש טוב יותר. בשעות הערב הרגשתי לחץ חזק בחזה, עייפות וחולשה. נסעתי עם משפחתי להוריי המתגוררים ברעננה לקראת ליל הסדר שאמור לחול למחרת. הלחץ בחזה רק הלך וגבר ובשעה 23:00 אחי הסיע ואתי לחדר מיון בבית החולים תל השומר. לאחר שנבדקתי בחדר מיון אשפזו אותי ולמחרת בבוקר עברתי צנתור דחוף. שוחררתי מבית חולים ביום 3.4.18. חזרתי לעבודה ביום 22.5.18 לאחר שיקום".

    עדי התובע

21. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של עמיתיו לעבודה: מר סרגיי בורדיניק, עמיתו לעבודה של התובע (להלן – מר בורדיניק); מר סרגיי גרישקו, גם הוא עמית לעבודה של התובע (להלן – מר גרישקו); ועוד שני עדים נוספים, אף הם עמיתים לעבודה – מר איוון לאסקוביץ ומר יורי אפלבאום.

22. מר בורדיניק תמך בתצהירו בגרסת התובע. הוא העיד כי ההכנות לסקירה החלו ביום 25.3.18:

    "כל השבוע יוסף [התובע] עבד בלחץ גדול להכין את הביקור, כי המפעל עבר לאיזו [ISO] חדש והייתה לו הרבה יותר עבודה. הביקורת של מכון התקנים הייתה במשך יומיים – יום רביעי ויום חמישי. לקראת הביקורת הגיע למפעל נציג של חברה שעוזרת לנו לארגן את החברה לקראת הביקורת. הוא הסתובב עם יוסף ועם המנהל והיו לו הרבה הערות. יוסף היה בלחץ גדול מכיוון שגם ויקי פרץ, שבדרך כלל עוזרת לו לפני הביקורת, לא הגיעה והוא היה צריך לעשות הכל לבד. הוא הזיע המון, הפנים שלו היו אדומות והידיים שלו רעדו. הוא לא נח לרגע, כל הזמן היה בלחץ להספיק להכין את כל מה שצריך לביקורת. גם אני וגם חברים נוספים במפעל ראינו כי הוא מאד לחוץ ואדום ואפילו שאלנו אותו מה קרה לו והצענו לו לנוח, אך הוא אמר שאין לו זמן כי הוא חייב לסיים".

23. גם מר גרישקו העיד, כפי שהעיד מר בורדיניק, כי התובע היה נתון ללחצים חריגים באותה שנה עקב מעבר המפעל של החברה לתקן ISO החדש, והיעדרותה של העוזרת שלו – הגב' ויקי פרץ.

24. כאמור, מטעם התובע העידו עוד שני עדים נוספים, אף הם עמיתים לעבודה – מר איוון לאסקוביץ ומר יורי אפלבאום. שניהם חזרו בתצהירם על עדותם של מר בורדיניק ומר גרישקו. מר לאסקוביץ לא הגיע לבסוף לחקירה נגדית ותצהירו נמשך מחומר הראיות.

    מסמכים שצורפו לכתב ההגנה

25. לטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע, צורף מסמך שנושא את הכותרת "תיאור הפגיעה". מסמך זה מהווה למעשה תיאור עובדתי ראשוני של הנסיבות שהובילו להתקף הלב ממנו סבל התובע. עיון במסמך מעלה כי אותן נקודות שהעלה התובע בתביעתו ובתצהירו, הועלו כבר בשלב הראשוני שבו הגיש התובע את תביעתו ישירות לנתבע. התובע ציין בתיאור הפגיעה כי הלחץ בעבודה התחיל כשבוע לפני האירוע עצמו שהתרחש ביום 29.3.18. כי הלחץ נערם עליו על רקע ההכנות לקראת בחינת עמידת המפעל בתקן ISO. גם כאן הוא ציין שבשנה האחרונה עבר המפעל לתקן חדש; כי יום קודם לאירוע עצמו הגיע עובד חיצוני מטעם המפעל שערך בדיקה יחד עם המנהל וכי הוא מצא שיש לערוך שינויים רבים לקראת הסקירה לעמידה בתקן; כן הוא ציין כי ביום למחרת הבדיקה של העובד החיצוני היה עליו לחץ עצום, הוא לא נח לרגע ולא הספיק לאכול. התובע לא ציין במסמך הפגיעה שהעוזרת שלו – הגב' ויקי פרץ, נעדרה מעבודתה ולא הייתה שם כדי לסייע לו.

26. בהמשך לראיות שצירף הנתבע צורפו גם הודעות שגבה חוקר הנתבע מהתובע ומהמנהל שלו, מר צבי פירדנזון (להלן – המנהל).

27. הודעת המנהל נגבתה ביום 14.8.18 (ההודעה הוגשה לתיק ביום 15.7.19). על פי הודעת המנהל, הוא המנכ"ל והבעלים של החברה בה הועסק התובע. המנהל תמך בהודעתו בכך שיש לתובע עובדת אחת שמסייעת לו באריזה ובעבודה בחוץ (עמ' 1, ש' 15 להודעת המנהל). הוא אישר הייתה ביקורת של מכון התקנים – "ב-27-28/03118 אכן הייתה ביקורת של מכון התקנים. זאת ביקורת שנתית, הבדיקה השנה הייתה ביקורת רגילה, שגרתית. שנה שעברה הייתה ביקורת קשה יותר. אלי עובד כאן כ-10 שנים". (עמ' 1, ש' 17-19 להועדה המנהל). המנהל מסר כי הוא לא רואה סיבה לכך שהביקורת תקשה על התובע באופן חריג – "זה מאוד סובייקטיבי, לא רואה לנכון להילחץ, מדובר בחלק שגרתי בעבודתו של אלי [התובע]... לא היה שום לחץ, זה היה היום השני לביקורת [יום האירוע], ביום השני לא היה שום לחץ, גם ביום שלפני כן, גם בשבוע שלפני לא היה משהו חריג. זאת שנה שנייה שאנחנו עושים את ה-איזו הקשה הזה. כל שנה עושים ביקורת, לא משהו חדש. לפני האישור הנוכחי היינו עושים איזו אחר פעמיים בשנה" (עמ' 2 להודעת המנהל).

28. לבסוף מסר המנהל בהודעתו כי מקום העבודה מתנהל בצורה נינוחה יחסית – "רק בסוף חודש" הוא הוסיף "אני לוחץ אותם קצת יותר, שיהיה כסף לשלם להם בסוף החודש".

29. הודעת התובע נגבתה ביום 2.9.18 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה).

30. בהודעתו התייחס למצבו הבריאותי וביחס ליום האירוע מסר שסבל מלחץ נפשי גבוה מהרגיל – "היו לנו בדיקות איזו תעופתי, שזה אומר שההקפדה יותר מעמיקה ולכן זה הלחיץ אותי מאוד, וגם היה לץ פיזי כי היה צריך להרים פלטות גדולות של מתכת אלומיניום, לסדר אותם ולשים מדבקות כי בלי זיהוי חומר גלם במחסן זה לא עובר איזו. גם כן היו מוטות גדולות בלי מדבקות, היה ריב גדול ביני לבין הבוס צביקה סביב הנושא של המדבקות לזיהוי חומר גלם, היו הרבה צעקות עם מח' טפי (אדמיניסטרציה) שאחראית לתת מדבקות. טענו שנתנו את המדבקות אבל לא היה. גם היה מצב של הרבה מוצרים פסולים שלא עברו את הביקורת, צריך לזרוק אותם... היה עוד לחץ של היועץ החיצוני, לא מכיר את השם שלו... זה היה שבוע מאוד לחוץ". התובע מסר לחוקר הנתבע שהלחץ הוביל להתנהלות עם צעקות. הצעקות היו כלפי "ליודמילה או לוסי, עובדת במזכירות שלנו".

31. התובע נשאל ע"י החוקר מדוע הוא מייחס את האירוע לתנאי עבודתו דווקא, אם בעבר הוא סבל מאירועים קודמים מבלי לתלות זאת בעבודתו. הוא ענה כך – "12 שנה לא קרה לי כלום. כל הערכים היו טובים. הייתי מאוזן. פתאום שקיבלתי את ההתקף לב הבנתי שזה קשור לעבודה. לפי מה שגם אמרו לי החברים לעבודה. אני מייחס את ההתקף לב רק לאיזו... עוד בהפסקת הצהריים ב-29.3.18 הרגשתי כאבים באזור החזה. לא התייחסתי, המשכתי לעבוד, לא אמרתי לאף אחד, חשבתי שזה יעבור. סיימתי את יום העבודה כרגיל, הלכתי הביתה, התרחצתי, נסעתי להורים שלי, בסביבות שעה 19:00 הרגשתי שאין לי אוויר, אח שלי לקח אותי למיון שיבא".

32. אשר לייחודיותו של הלחץ בתקופה, עובר להתקף, מסר התובע כך – "ביום יום הלחץ הוא זמני, כלומר מתחיל ומסתיים תוך חצי שעה ובימים שקדמו לאירוע היה לחץ רצוף, מהבוקר עד שעה 18:00".

33. התובע עומת עם הודעת המנהל שלו לפיה לא היה לחץ בעבודה. הוא ענה כך – "כל אחד מפרש לחץ בצורה אחרת. אני הרגשתי לחץ. אתה יכול לשאול את האנשים שעובדים לידי והם יספרו לך". אולם, במסגרת הודעתו, התובע לא מסר שמות של עובדים כיוון שהוא "לא רוצה לפגוע בהם".

    דיון ההוכחות מיום 14.1.20

34. התובע נחקר ראשון על תצהירו. בחקירתו הנגדית הוא העיד שהוא נדרש להרים פלטות לצורך הבדיקה לעמידה בתקן ISO רק ביום שקדם לביקורת – "הרמתי במשך יומיים" (עמ' 1, ש' 26 לפרוטוקול). הוא העיד שהרים את הפלטות לבד. בשנים קודמות לעומת זאת, עזר לו עובד בשם יורי יעקובוב (עמ' 2, ש' 2 לפרוטוקול). מר יעקובוב סירב, לטענתו, לבוא לעדות. התובע העיד כי בתקופה של 14 שנים, רק ביומיים האלו שקדמו לאירוע לא היתה לו עזרה (עמ' 2, ש' 12-15 לפרוטוקול). עם זאת הוא העיד שהוא מרים פלטות, חומרים ומטות מדי יום, כחלק מעבודתו (עמ' 2, ש' 19 לפרוטוקול).

35. אשר ל-"מבחן הקטן" שהוא נדרש לעמוד בו יום לפני תחילת הביקורת, לאחר בחינת היועץ החיצוני, הוא העיד כך:

    "עובדים עשו 1700 מתקנים. יש כמה פעולות בייצור , אחרי פעולה ראשונה עושים מתקן ופעולה שניה שמים את המתקן ביחד עם החומר ומעצבים אותו. מסיימים את החלקים, נותנים למחסן, אני מאחסן אותם. אני רושם עם עפרון חשמלי מספר שרטוט ומאחסן אותם. ב- 28.3 הגיע אדם מחברה חיצונית שעוזר לנו לאיזו ואמר לי שאני צריך לרשום את הרביזיה של השרטוט, כי יש שינויים קטנים בשרטוטים ואני אמרתי לו שיש 1700 מתקנים. ברוב השרטוטים יש שינויים, אמרתי לו שאי אפשר לרשום את הרביזיה בכל המתקנים האלה ואני לא יכול לעשות את זה בתוך 24 שעות כי למחרת אמור להגיע הסוקר למחסן. הוא אמר שהסוקר מתעקש לראות את הרביזיות של המתקנים. לא עשיתי כלום, אמרתי שאני לא יכול לעשות את זה וסירבתי לעשות את זה. ולא עשיתי את זה. אמרתי את זה לאותו אדם מחברה החיצונית וכן לבת של מנהל המפעל גב' אפרת פרידנזון. אני לא זוכר איך היא הגיבה. היא אמרה שהם הולכים לדבר עם הסוקר ונמצא פתרון, אולי זמני ונמשיך הלאה. מאז לא טיפלתי בזה כי אחרי האירוע לא חזרתי. הייתה מכונת לייזר שם ואת הרביזיות עשו עם מכונת הלייזר. זה אחרי שאני לא הייתי".

36. בהמשך לכך אישר התובע בחקירתו הנגדית את ההודעה שהוא נתן לחוקר הנתבע לפיה הלחץ בעבודה הלך וגבר לא רק בשבוע האחרון אלא בחצי שנה האחרונה לעבודה (עמ' 3, ש' 16-24 לפרוטוקול).

37. בסוף חקירתו הנגדית הובהר שתקן ה-ISO תעופתי אליו הוא נדרש להיערך עובר לאירוע, הוא תקן חדש – "מדובר באיזו [ISO] תעופה ולא באיזו שנדרשנו לעבוד בשנים קודם לכן" (עמ' 3, ש' 27 לפרוטוקול).

38. אחרי התובע העיד בחקירה נגדית העד מטעמו – מר בורדיניק (עמיתו לעבודה). מעדותו הובהר כי בדיקת ה-ISO התקופתית שנערכה לא נערכה בפעם הראשונה, אלא כפי שמסר מנהל התובע בחקירתו אצל הנתבע – "זו הייתה הפעם השנייה" (עמ' 5, ש' 5 לפרוטוקול). הבדיקה נערכה פעם בשנה ומתחילים להיערך שבוע לפני.

39. בהמשך הוא הוסיף כי מדובר היה בשבוע עמוס; גם בסופי חודשים יש עומס אך "כשעושים את הביקורת איזו זה הכי עמוס" (עמ' 5, ש' 14 לפרוטוקול).

40. מעדותו עלה כי התובע אכן נדרש להרים פלטות. אולם, בסתירה לעדותו של התובע, העיד מר בורדיניק כי כשמדובר בפלטות כבדות עוזרים לו העובדים במפעל – "אנחנו עוזרים לו אם משהו כבד. אנחנו עוזרים לו, אלה שעובדים במפעל. אין מישהו קבוע שעוזר לו. באיזו גם אין קבוע, ויקי עוזרת לו לארוז את החלקים, גם הוא עוזר לה. יורי לפעמים עוזר כשיש לו זמן לקבל את החומר, להעלות את הפלטות. באיזו יורי לא עוזר כי זה לא תפקיד שלו, הוא מכין את הדברים שלו".

41. אחרי מר בורדיניק העיד מטעם התובע מר אפלבאום. גם הוא העיד שהתובע נראה היה בלחץ גדול עקב ההכנות ל-ISO. את סימני הלחץ הוא זיהה "כמה ימים לפני הביקורת, מיום ראשון... מה שאני מתאר בסעיף 11 לתצהיר שלי זה דברים שראינו כל השבוע. כל השבוע רגיש. כל הזמן שמעתי ברמקול שקוראים לו ’יוסי, יוסי‘".

42. העד האחרון מטעם התובע שהעיד היה מר גרישקו. הלז העיד כי יש תקופות לחץ מדי פעם בפעם במפעל, אך הוא – "לא זוכר לומר אם השבוע שלפני האיזו היה שונה ולחוץ יותר מתקופות אחרות". אולם, נראה שמר גרישקו התכוון לתקופות לחוצות קודמות באופן כללי. זאת שכן בהמשך עדותו הוא העיד כי ההכנות לקראת ה-ISO "זה משהו מיוחד. זה לחץ" (עמ' 6, ש' 22 לפרוטוקול). אשר לתקן ISO תעופתי הוא העיד כי "האיזו [ISO] שאתם מדברים עליו זה היה איזו אחר, לכן ההכנות היו יותר קשות. הלחץ היה יותר גבוה". מר גרישקו לא זכר להעיד אם ההכנות שנערכו לתקן עובר לאירוע היו קשות יותר מההכנות בשנה לפני כן.

    דיון והכרעה

43. ראשית נזכיר כי על פי הפסיקה, התשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה, טרם מינוי מומחה, היא תשתית ראייתית ראשונית בלבד.

44. מחומר הראיות עולה שהתובע נדרש לבצע הכנות בעבודה לקראת בדיקת שנתית שנערכה מדי שנה במפעל. בדיקת עמידה בתקן ISO. עוד עולה מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו שבשנתיים האחרונות לעבודתו של התובע, המפעל בו הוא עבד עבר מתקן ISO מסוים לתקן ISO תעופתי שהוא תקן מחמיר יותר. על רקע זה הלחץ, העבודות וההכנות במפעל היו אינטנסיביים יותר ודרשו ממנו יותר מאמץ.

45. על אף שהודעת מנהל התובע לא הוגשה כראיה, שקלנו את האמור בהודעתו לפיה עבודות ההכנה לתקן התעופתי לא היו שונות מבעבר, וכי לא הושם על התובע לחץ מיוחד. עם זאת, מנהל התובע לא הוזמן לעדות ע"י הנתבע כך שהודעתו לא בוגשה כראיה. אמנם על פי הכללים החלים בבית הדין לעבודה ניתן לקבלה כראיה, אך משקלה בסך הראיות שנשמעו לפנינו הוא נמוך. לעומת הודעת מנהל התובע, ניצבו שלושת עדי התובע אשר תמכו כולם בגרסתו. כל עדי התובע העידו על כך שתקופת ההכנה לבדיקת ה-ISO ובמיוחד בשנתיים האחרונות, מאז שהמפעל עבר לתקן ISO תעופתי, הן הלחוצות ביותר. גם המנהל תאר את הבדיקה של ה ISO תעופתי כקשה יותר.

46. אם כן, בשלב זה שוכנענו כי שבוע ההכנות לבדיקת ה-ISO היה אינטנסיבי, קשה ולחוץ מיתר ימות השנה. על אף שמדובר בסוג בדיקה שחוזרת מדי שנה, הרי שעדיין מדובר בתקופה קצרה ומתוחמת בזמן שניתן לזהות אותה כטריגר להופעת אירוע אוטם הלב אצל התובע.

47. כך, הפסיקה הכירה בקיומו של אירוע חריג גם כאשר ההתקף ארע לאחר מספר ימים של לחץ וקושי בעבודה בנסיבות בהן ניתן לאתר את רגע השיא שהוביל להתקף:

    "מחומר הראיות עולה כי מתעורר ספק באשר לקיומו של אירוע חריג יום לפני פתיחת המחלקה לקוצבי לב. המערער אמנם לא התייחס בדבריו לחוקר המוסד ובמכתבו לאירוע חריג אך כל הראיות מחזקות את ההנחה שאמנם המערער היה שרוי במתח מתמשך קודם לכן בגין סכסוכיו עם המעסיק אך אותו יום היה שונה מנימוקים אחרים, בגין הצורך להכין את הטקס כאשר הנסיבות הקשו – מחלת הממונה עליו וחוסר בעובדים. קיים לפחות ספק לקיומו של אירוע חריג. מעדויות העדים עולה כי יום לפני פתיחת המחלקה המערער התרגש במיוחד, הלחץ בו היה נתון גבר והמתח בו היה שרוי הגיע לשיאו לאור הצורך לסיים את העבודה בזמן והלחץ הנוסף משיחות עם מנהל אגף התחזוקה. בנסיבות אלו יש מקום למנות מומחה יועץ רפואי" (ר' עבל (ארצי) 306/03 נדב אושרי - המוסד לבטוח לאומי (6.4.06).

48. יתירה מכך, בהקשר הספציפי של אוטם לב נקבע כי "אירוע חריג יכול להתרחש גם על רקע של מתח מתמשך. למעשה מתח מתמשך אינו שולל את האפשרות כי במהלכו של המתח המתמשך יתרחש אירוע מיוחד, ולעיתים המתח המתמשך אף מוביל בסופו של יום למצב מיוחד המגביר את השפעת האירוע ומעלה אותו כדי אירוע חריג" (ר' עניין בר ששת). כלומר, בכל הנוגע לאירוע של אוטם לב, לא נדרש להוכיח את קיומה של אותה נקודת שיא בסופה של תקופת הלחץ, שממנה ובגללה נגרם ההתקף.

49. בענייננו, כיוון שמדובר באירוע של אוטם לב הרי די לנו בכך שהוכח ברמה המספקת בשלב זה של ההליך, טרם מינויו של מומחה רפואי, כי התובע היה שרוי בתקופה של שבוע ימים מלאים לחץ יותר מהרגיל.

50. אולם, הנסיבות שהוכחו לפנינו מצביעות על כך שניתן לזהות גם "נקודת שיא", עובר להתקף של התובע: יום לפני האירוע הגיע בודק חיצוני לחברה; הבודק הטיל על התובע משימות לבצע על מנת שהמפעל יעמוד בתקן. הליך זה נקרא "מבחן קטן" לא לחינם; התובע החל ליישם את המשימות שהיועץ הנחה אותו לעשות ביום האירוע עצמו; הבדיקות לעמידה בתקן החלו ביום שלמחרת האירוע, דבר שהעצים את הלחץ שהושם על התובע; העדים מטעם התובע תמכו בגרסתו והעידו שהוא נראה היה לחוץ, תשוש ומאדים באותו יום; חבריו לעבודה אף שאלו אותו אם הוא בסדר והציעו לו עזרה; באותו יום, כך עלה מהעדויות, לא הייתה בנמצא עובדת שהייתה אמורה לעזור לו לבצע חלק מהמשימות שמוטלות עליו (הגב' ויקי פרץ). כל הקשיים הללו שהוטלו על שכמי התובע התרחשו באותו יום בו לקה התובע בליבו. לזאת נוסיף כי עצם העובדה שהאירוע התרחש בסמוך למועד סיום המשימות שהתובע נאלץ לבצע עבור התאמת מחסן המפעל לבדיקת התקן, אף היא מהווה אינדיקציה לקשר הסיבתי שבין הדברים ולעוצמת חריגותם של הנסיבות עובר להתקף.

51. נראה כי מצבור הנסיבות שהתחוללו ביום שקדם ובמיוחד ביום שבו לקה התובע בליבו היוו עבורו נקודת שיא בשבוע המתחים והלחץ שעבר עליו. לזאת נוסיף כי, בהתאם לפסיקה – "[ו]לעיתים המתח המתמשך אף מוביל בסופו של יום למצב מיוחד המגביר את השפעת האירוע ומעלה אותו כדי אירוע חריג" (ר' עניין בר ששת לעיל). התובע חווה אירוע חריג גם במסגרת שבוע ההכנות לקראת בדיקת התקן וגם משום שהוטל עליו עומס מיוחד ביום בו הוא לקה בליבו.

    סוף דבר

52. נקבע בזאת כי הלחץ ממנו סבל התובע בשבוע ההכנות לקראת בדיקת עמידת המפעל בו הוא עבד בתקן ISO תעופתי הוא בגדר אירוע חריג. שיאו של האירוע החריג התרחש ביום בו לקה התובע בליבו, קרי, ביום 29.3.18.

53. להלן העובדות שיועמדו לפני המומחה לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין התקף הלב של התובע:

    • התובע יליד XX.XX.63, עובד כמחסנאי בחברת פרידנזון טכנולוגיות (להלן – המפעל) משך כ-14 שנה.

    • התובע היה אחראי, בין היתר, על הכנת המחסן במפעל לעמידה בתקן ISO מדי שנה. תקן ISO הינו תקן בינלאומי הבוחן עמידה באיכות הייצור של המפעל.

    • ההכנות לעמידה בתקן ISO נמשכות כשבוע ימים לפני הבדיקה ותקופה זו מאופיינת בעומס ולחץ עבודה ניכרים. משנת 2017 עברה החברה לתקן ISO מחמיר יותר הנדרש לבחינה פעם בשנה, לצורך היערכותה ערכה לעצמה מבחן מקדים יומיים לפני המבחן החיצוני.

    • בשנת 2018 נקבע יום הביקורת לעמידה בתקן ליום 30.3.18.

    • שבוע ההכנות לקראת עמידה בתקן התחיל בשבוע שלפני יום 30.3.18.

    • ביום 28.3.18 הגיע יועץ חיצוני לחברה שערך מבחן פנימי והנחה את התובע להשלים משימות רבות לביצוע לקראת בדיקת העמידה בתקן.

    • ביום 29.3.18, בסופו של שבוע ההכנות, ויום לאחר קבלת הערות פנימיות לתיקון, הוא החל בביצוע המשימות שהטיל עליו היועץ החיצוני. הלחץ על התובע וכמות העבודה שהוא נדרש לה באותו יום היה בשיאו. עובדת שבדר"כ נמצאת במפעל כדי לעזור לתובע נעדרה מהעבודה באותו יום. כך שהוא נאלץ לבצע את כל ההכנות לבדו. התובע היה נתון ללחצים גם משום לוח הזמנים הקצר לסיים את ההכנות לפני יום הביקורת. באותו יום התובע עבד ללא מנוחה. התובע נראה תשוש ופניו אדומות, חבריו הציעו לו לנוח אך התובע המשיך בעבודתו מתוך לחץ לסיים את העבודה עד סוף אותו יום.

    • התובע סיים את עבודתו באותו יום בשעה 18:00 ויצא לביתו, עייף ותשוש. בשעות הערב הוא החל להרגיש לחץ בחזה, עייפות וחולשה. הלחץ בחזה שלו הלך וגבר. לבסוף בשעה 23:00 בערב אחיו הסיע אותו לחדר המיון בתל השומר.

    • התובע חזר לעבודה ביום 22.5.18 לאחר שיקום.

54. החלטה על מינוי מומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין התקף הלב של התובע תשלח בנפרד.

55. אין צו להוצאות.

56. לצדדים זכות לערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

     

    ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ, (26 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.